שדרת פרושו למרות השם, הוא רחוב קטן, פרטי ואינטימי שנמצא מאחורי שערי ברזל. הרחוב נושא את שמו של ניקולא פרושו, נשמע מוכר נכון? פרושו שהיה מנהל מחלקת הסיין נשלח ע"י נפוליאון הראשון לקנות אדמות מחוץ לגבולות פריז דאז על מנת להקים שם ארבעה בתי קברות חדשים. האדמה הייתה פרטית בבעלות שארל פיקו שחילק את הקרקע לחלקות ובאמצע סלל רחוב. הרחוב עצמו נפתח בשנת 1830 ווא מפגיש את רחוב ויקטור מאסה עם כיכר פיגאל ושדרת קלישי ברובע התשיעי. לשטר המכר היו כמה תנאים. גובה המבנים לא יעבור 11 מטר, חובה גינה מתוחזקת פתוחה לחזית, איסור השכרת חדרים, איסור על שילוט, איסור חנייה ותנועת רכב מוגבלת. על סגנון הבנייה למשל לא היו הגבלות וזה ניכר ברחוב. בעבר הרחוב היווה מוקד משיכה לאמנים רבים שבחרו להתגורר בו כשהם מוקפים מספר סגנונות אדריכליים: קלאסי, ניאו-קלאסי, ניאו-גותי, ניאו-רנסנס, פלמי. אז מה מסתתר ברחוב הקטן ומי התגורר בו? בואו נגלה.
שדרת פרושו 1- הבית המקולל
מספר 1 מוסתר בצד ימין מאחורי הכניסה. לבית חזית ניאו- גותית מיוחדת ודי חריגה עם חלונות ויטראז' גדולים.. תחילה התגורר שם פונסון דו טראיל (Ponson du Terrail 1829-1871), סופר צרפתי ויוצרו של הדמות רוקאמבול. הויסקונט מפונסון נפטר בגיל 41 בלבד ואחריו גם לא הגיעו לשיבה טובה.. למשל המלחין ויקטור מאסה (Victor Massé 1822-1884) התגורר שם עד מותו. מאסה היה חולה ומרותק למיטה, משותק מטרשת נפוצה. האגדה מספרת שאחד מבעלי או מנהלי קברט פולי ברג'ה התגורר בכתובת זו. לאחר מותו הוריש את הבית למשרתת שלו אך זו נרצחה שם באכזריות בעזרת מחתה והרוצח מעולם לא נמצא. האם זו הסיבה לסגירת הרחוב בשערים? גם הזמרת סילבי ורטן (אשתו הראשונה של ג'וני הולידיי) רכשה את הבית בשנות ה-80. סילבי בקושי התגוררה בבית, ומכרה אותו במהרה. האם כמה לילות עם תופעות בלי מוסברות גרמו לעזיבה המהירה?
מבקר הספרות מתיאו גאליי (Matthieu Galey 1934-1986) קנה את הבית אותו כינה "הקבר הגותי שלי". הוא מת זמן קצר לאחר מכן כאשר גם הוא סובל מטרשת. דייר נוסף היה הפסנתרן המוכשר פטריק דה ברו דה לורייר (Patrick de Brou de Laurière1928-2010), אספן מכוניות עתיקות ופטרון שהקים קרן שמממנת מחקר רפואי ומקדמת תרפיה באמנות. כיום הבית מאוכלס ע"י ז'אן ז'אק ז'ירו שיזכה לימים ארוכים.
avenue Frochot החזית המדהימה
אי אפשר להתעלם מחזית הארט דקו של מס' 2 שפונה לכיכר גבריאל קספריי. זכוכית הויטראז' שהתקין יצרן הזכוכית ז'ורז' הנאואר מייצג גל שנשבר, ואחרי שיפוץ וניקוי נראה מרהיב. החזית הוכרזה מונומנט היסטורי בשנת 2003 ונשמח עם תישאר נקייה וללא גרפיטי על הקירות. במקור היה כאן מעין אתר נופש לבורגנים עשירים שהכיל קברט אירוטי בשם Le Shanghai. לאחר המלחמה המקום הוסב לאולם מופעים בשם Le théâtre en rond. גם אולם ביליארד והימורים נמצאו כאן לפני שעבר לרחוב קלישי ואת חזיתו המצוירת צילמתי בעבר. כאן ז'אק בקר צילם סצנה מסרטו "אל תיגע בגריסבי" עם ז'אן גאבין וז'אן מורו. מסעדה פרואנית בעיצוב מהמם.
מס' 2bis
שם היה נמצא סטודיו צילום של האחים ארווין שנפתח בשנת 1861.
מועדון החשישניקים מגיע לשדרת פרושו
- מס' 3
בית בסגנון ניאו-קלאסי בו התגוררה בעבר זמרת האופרה רג'ין קרספין עד מותה. (Régine Crespin 1927-2007)
- מס' 4
כאן התגוררו המשוררים תאופיל גוטייה ושארל בודלר והציירים ג'וזף בויסארד ואנרי גוארארד. הקורטיזונה המפורסמת אפולוניה סאבטיה התגוררה בקומה השנייה בבעלות מאהבה אלפרד מוסלמן עד שנת 1864 אז נפרדו. האישה שהפילה לרגליה אין ספור גברים פתחה כאן סלון שאותו פקדו מרבית דיירי הרחוב וכמובן מפורסמים אחרים. רק אזכיר למי שמזדמן למוזיאון דאורסי, שפסלו של אוגוסט קלזינגר "אישה שהוכשה ע"י נחש" עוצב לפי גופה של אפולוניה סאבטיה. אדגר דגה התגורר כאן בשנת 1870 בקומה הראשונה אך עבד בסטודיו בקומה השלישית. 1888 הצייר חרט אנרי גרארד התגורר כאן עם אשתו השנייה שהיא אחותה של אשתו הראשונה..
- מס' 5
הסופר והמחזאי פול מוריס (Paul Meurice1820-1905) התגורר שם משנת 1865. כאשר חברו הטוב, הסופר ויקטור הוגו חזר מהגלות בגרנזי ב-1870, הוא התארח ממש כאן. כמוציא לפועל של ויקטור הוגו, מוריס הקים את מוזיאון הוגו בשנת 1903.
- מס' 6
כפי שמזכיר לנו שלט על החזית, בבית הזה התגורר הגיטריסט ג'נגו ריינהרדט. לרובנו שם זה לא אומר הרבה אך נגן הג'ז הזה הקליט רבות עם אמנים אמריקאים שהגיעו לפריז. הוא גם זכה לנגן עם דיוק אלינגטון בארה"ב 1946. (Django Reinhardt 1910-1953)
גם לצייר אנרי גינייה (Henri Guinier 1867-1927) היה סטודיו בכתובת זו.
- מס' 7
אלכסנדר דיומא התגורר כאן בשנים 1847-1852. מאוחר יותר התגורר כאן הבמאי והמחזאי ז'אן רנואר בנו של הצייר פייר אוגוסט רנואר.
שנותיו האחרונות של טולוז-לוטרק
- מס' 8
המחזאי אוז'ן בריו (Eugène Brieux 1858-1952) התגורר באחוזה זו מ-1913 עד 1932. בניין הלבנים הזה מאכלס כמה סטודיו של אמנים מבלי שידוע בדיוק מי גר שם.
- מס' 9
בית קטן הזה מתקופת לואי-פיליפ ממש טובע בצמחייה. חזיתו המעוקלת עוקבת אחר הרחוב כאשר הוא ממשיך לכיוון שדרת קלישי.
- מס' 13
בית לבנים זה בהשראת האדריכלות הפלמית. התגורר בו הצייר פול מרוורט (Paul Merwart 1855-1902), צייר הצי והמושבות שנהרג בהתפרצות הר געש באי מרטיניק.
- מס 14 ו 15 היו מספר סטודיואים כמו זה של הצייר תיאודור שאסריו שנפטר שם 1857בגיל 37. חברו הטוב גוסטב מורו גם החזיק כאן בסטודיו כמו כן בולדיני. שארל פרנסואה דאוביני צייר שם בשנים 1881-1884. את הסטודיו שלו שכר טולוז-לוטרק ב-1898עד מותו שלוש שנים מאוחר יותר מאלכוהוליזם בבית אמו. כנראה שגם הציירים ז'ול דופרה וויליאם האוסולייה עבדו כאן תקופה.
הצייר ז'אן מצינגר (Jean Metzinger 1883-1956) הקים במס' 15 את אקדמיית פרושו לנשים שרצו לעסוק באומנות עד 1952. אז בית הספר הפך לרגיל.
- מס' 16 התגורר הזמר פטריק הרננדז ב 1973 ושם כתב את להיטו היחידי "נולד לחיות" שתורגם למס' שפות וביצועים.
מי גר שם היום? אנשי מוזיקה, קולנוע ואופנה ועוד כמה ברי מזל שמבקשים אנונימיות באים והולכים דרך שער הברזל באחת הכתובות הנחשקות בפריז.
יש לי באזור שני מסלולי טיול להנאתכם: מסלול טיול ברובע התשיעי ומסלול טיול במונמארטר
