ארמון בורבון בפריז הוא מקום מושבה של האספה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי. כאשר אנו עומדים בכיכר קונקורד אי אפשר להתעלם מחזיתו שנמצאת בהרמוניה עם כנסיית מדלן בצד השני. רובנו לא טורחים לעבור את הגשר לגלות את יופיו מתוך הנחה(ובצדק) שמקום זה סגור למבקרים. אך ממש לא מזמן התמזל מזלי להירשם לסיור במקום והיום אביא את סיפורו שמתחיל במאה ה-18 במגורי פאר ומסתיים בחוק וצדק.
מהי האספה הלאומית?
האספה הלאומית Assemblée nationale היא הבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי (הבית העליון הוא הסנאט). באספה הלאומית חברים 577 נציגים מכל רחבי הקשת בצרפת ומחוצה לה. יו"ר האספה בדרך כלל הוא נציג המלגה הגדולה ביותר. עד היום סדר מושבי הקטיפה האדומים לא השתנה, מפלגות שמאל לשמאלו/ה של היו"ר ומפלגות הימין מימינו/ה. משנת 2022 מכהנת כיו"ר האספה הלאומית יעל ברון פיבט, עו"ד יהודייה ילידת ננסי ממפלגת רנסאנס. יעל היא האישה הראשונה בהיסטוריה שמחזיקה בתפקיד. בזמן המהפכה הצרפתית החליפה האספה הלאומית את אספת המעמדות וב 26 אוגוסט 1789 אימצה את הצהרת הזכויות של האנשים והאזרחים. מאז תפקידו העיקרי של הבית התחתון הוא אישור חקיקה והפיכתו לחוק הרפובליקה בארבעה שלבים: הצגת טיוטה, הבאתו לוועדה, שימוע ציבורי ואישורו ע" הסנאט שהוא הבית העליון. עכשיו בואו נעבור להיסטוריה של המבנה עצמו.
ארמון בורבון פריז
ארמון בורבון נבנה עבור לואיז פרנסואז דה בורבון, דוכסית בורבון, שהייתה בתם של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, ופילגשו המרקיזה דה מונטספן. הדוכסית רכשה מס' מגרשים על גדת הסיין בשנת 1720 ושם תכננה לבנות שני בתים. האחד שיקרא פאלה בורבון עבור עצמה, והשני שייקרא אוטל דה לאסי עבור חברה, יועצה ומאהבה המרקיז דה לאסי. האזור היה המקום המועדף על האריסטוקרטיה הצרפתית לבניית אחוזות פאר חלקם נשמרו כמו אוטל ביירון(מוזיאון רודן) וחלקם נהרסו. תחילה הופקדו התכניות בידיו של האדריכל האיטלקי לורנצו ג'יארדיני שתכנן את הארמון ופיקח על הבנייה מ-1722 עד מותו באותה שנה.
לאחר מותו החליפו אותו האדריכלים פייר קאליטו עד 1724 וז'אן אובר שעשה את רוב העבודות והשינויים בעבודות שהסתיימו בשנת 1728. יחד עם אובר עבד על העיטורים האדריכל ז'אק גבריאל. הארמון המקורי נבנה בהשראת הטריאנון הגדול בארמון ורסאי מוקף עצים וגנים. כיום מלבד אולם ארבעת המודים, כמה קירות וחלונות לא תמצאו זכר לתפארת העבר. לאחר מותה של הדוכסית דה בורבון ב- 1743 התייתם הארמון עד שמלך צרפת לואי ה- 15 רכש אותו בשנת 1756 על מנת לשמר אותו מול כיכר קונקורד. בשנת 1764 הנסיך דה קונדה, נכדה של הדוכסית מבורבון חזר ממלחמת שבע השנים שבה זכה לתהילה ולאות הוקרה קיבל את הארמון כאות הוקרה מהמלך. הדייר החדש כנראה לא היה מרוצה מספיק מהבית הכפרי האינטימי ועסק בהרחבתו במשך 25 שנה. שני חומות ארוכות הוקמו כדי לסגור את החצר עד מה שאנו מכירים כיום ככיכר פלאס דה בורבון. בנוסף הוקמו שני ביתנים, שורת עמודים כפולה עם מרפסת מעל ושער כניסה בצורת קשת. כך התאפשר לעוברי אורח להציץ פנימה אך לא להיכנס, כמעט כמו היום מלבד שינוים קלים.
אך ביולי 1789 ממש לפני פרוץ המהפכה נמלט הנסיך מצרפת ולא זכה לראות את ארמונו מושלם. הנסיך חזר לבסוף מהגלות בשנת 1814 לראות את ארמונו מושלם אך לא להנות ממנו כי הארמון הפך דה פקטו למטה פרלמנטרי.
האספה הלאומית במאה ה-19
הארמון לבסוף נקנה ע"י המדינה בשנת 1827 מידי הנסיך ועבר שיפוצים מקיפים להתאימו לתפקידו החדש ע"י הארכיטקט ז'ול דה ז'ולי. דווקא אוטל דה לאסי הצמוד שמר על רוב מקוריותו כולל הגינות מלבד קומה שנייה שנוספה לו. כעת שינויים נוספו לארמון, בניצוחם של האדריכלים גיסור ולקומטה, תחילה האולם בצורת חצי עיגול שם יושבים הנציגים ממש כמו ברומא העתיקה, שולחן הנשיא וטריבונת הדובר נשארה ללא שינוי עד היום. הפורטיקו עצמו נבנה ב 1806 כחלק משינוי העיר ע"י נפוליאון והוא משלים את חזית כנסיית מדלן שנראית מולו. את האכסדרה שעשירה בפרטים ובעלת 12 עמודים ו 30 מדרגות תכנן האדריכל ברנר פוייה. כמובן שבמקור הפדימנט הילל את נפוליאון כשזה חזר מהקרב, אך יהרס וישונה במהלך מונרכיית יולי תחת המלך לואי פיליפ.
בשנת 1843 נרכש ע"י המדינה אוטל דה לאסי ולאחר שיפוצים והוספת קומה הפך מאז למקום משכנו ומגוריו של נשיא/ת האספה הלאומית.
כיום גם הבניינים ברחוב ל'אוניברסיטי 95-101 ורחוב אריסטיד 3 שייכים לאספה הלאומית ומכילים משרדי נציגים ועובדים. חנות מזכרות של האספה הלאומית נמצא במספר 5.
ארמון בורבון- מה אנו רואים בחוץ?
לפני שניכנס פנימה בואו נעשה סיבוב מבחוץ ונתחיל בחזית שמשקיפה לנהר הסיין. למעלה פדימנט אלגורי(אדן סלע משולש) מאת קורטו. צרפת באמצע נמצאת בין חירות(ימין) לסדר ציבורי(שמאל) וקוראת אליה את גאוני המסחר, החקלאות, השלום, המלחמה וצחות לשון. בצדי המדרגות שני פסלים: משמאל מינרווה אלת המלחמה ומימין תמיס טיטנית הצדק. בצדדים מאחורי העמודים על הקירות שני תבליטים: משמאל 'חינוך ציבורי' מאת פרדייה. במרכז התבליט, מינרווה מלמדת את האלפבית לילדים צעירים, היא מוקפת בחינוך דתי ובתשע המוזות המייצגות את האמנויות והמדעים.
מימין 'פרומתאוס מחייה את האמנויות' מאת פרנסואה רוד. יש מי שאומר שדמות הצייר מימין היא פרנסואה רוד בעצמו.
- Duke of Sully (1559-1641) מייצג את הרפורמה.
- Michel de L'Hospital (1503-1573) מייצג פייסנות.
- Henri François d'Aguesseau (1668-1751) מייצג את אחדות המשפט.
- Jean-Baptiste Colbert (1619-1683) מייצג את ארגון הכלכלה.
בצד כיכר ארמון בורבון
בצד השני של המבנה נמצא כיכר ארמון בורבון שהוקם על אדמת הנסיך מקונדה בשנת 1788-1804. תכניתו של הנסיך הייתה לפנות את חזית הכניסה לארמון ומסביב להשיק פרויקט נדל"ן, רק שהתכניות השתנו עם פרוץ המהפכה. באמצע הכיכר בצורת טרפז נמצא פסל 'החוק' מאת ז'אן ז'אק פושר משנת 1855. החוק יושבת כאשר בידה האחת שרביט הצדק וביד השנייה לוחות החוק. מעל דלת הכניסה כתוב האספה הלאומית אך בזמן נפוליאון השלישי הכתובת מעל הדלת הייתה בית מְחוֹקְקִים.
חצר הכבוד
מי שמציץ מאחורי העמודים לחצר הכבוד מבחין בכדור גדול באמצע. זאת היצירה "כדור זכויות האדם" מאת וולטר דה מריה, שהוזמן על ידי האסיפה הלאומית ב-1989 כחלק מהנצחת יובל המאתיים למהפכה הצרפתית. זהו כדור מונומנטלי של גרניט שחור על בסיס שיש לבן, המוצב על מדשאה עגולה ומוקף בחלקו בחצי עיגול מנוקד ב-11 לוחות ברונזה, שבהם ההקדמה והסעיפים של הצהרת זכויות האדם והאזרח.
כמו מוזיאון קטן
הכניסה לאורחים מתבצעת דרך גדת אורסי מס' 33. הרישום וההמתנה נעשים בסלון הציבורי, ולאחר פתיחת הדלתות מגיעים דרך מסדרון לחלל מרכזי. מכאן נתחיל בגלריית המסיבות. במקור גלריה מעץ שנוספה בשנת 1809 וחיברה בין אוטל לאסי לארמון בורבון. בשנת 1848 שופצה הגלריה והפכה לגלריית המסיבות עם ציורים של פרנסואה-ג'וזף היים. כיום בפתיחת האספה הלאומית עובר נשיא האספה ממשכנו באוטל לאסי לתוך בניין האספה דרך מסדרון זה כאשר משני הצדדים משמר כבוד. מקביל אליו גלריה בה תלויים תשעה שטיחי קיר שמחליפים ציורים שהיו שייכים לדוכס ממורני ונעלמו לאחר מותו.
- רוטנדה פייר אלישינסקי- מבואה קטנה עם ציורים מודרניים שמחברת את ארמון בורבון גלריית המסיבות וגינת ארבעת העמודים.
- הרוטנדה הגדולה- נמצת למול גלריית המסיבות. מכאן עיתונאים עולים לטריבונת התקשורת דרך המדרגות או המעלית מהמאה ה-19 המאוחרות.
- היכל הצעדים האבודים- התקרה המדהימה צוירה על ידי הוראס ורנט ושארל סצ'ן. הוא כולל את שלום במרכז מחלקת הטבות, וגאון הקיטור ביבשה ובים. עוד באולם נמצא פסל ברונזה של מינרווה ושני פסלי ברונזה שהובאו מטירת מרלי. ממוסגר בקיר נמצאת הצעת החוק המקורית לביטול עונש המוות.
- אולם ארבעת העמודים- נקרא כך על שם ארבעת העמודים הקורינתיים שנמצאים בפנים אך גם בחזית שפונה לגינה. כאן מתקיימות מסיבות עיתונאים. בגומחה הצמודה לכניסה אנדרטת זיכרון לחברי הפרלמנט שנהרגו למען המדינה בשנים 1939-1945(מלחמת העולם השנייה). ממול גומחה בה אנדרטת זיכרון לנציגים שמתו למען המולדת 1914-1918 (מלחמת העולם הראשונה). עוד באולם פסלים של ברוטוס שהתנקש בקיסר וליקורגוס מחוקק ספרטה. לפני שממשיכים צדה את עיני פסל החזה של אולמפ דה גוז' עם הצהרת זכויות הנשים והאזרחיות מ 1791.
- סלון דלקרואה שנקרא בעבר סלון המלך, מקושט בציורים מאת דלקרואה. במהלך מלכות יולי נפתחו חלק מישיבות פרלמנטריות מסוימות בנוכחות המלך לואי-פיליפ השני. הוא ישב על כס מלכות, היכן שקיום נמצא פסל חזה של מריאן. על התקרה אלגוריות לצדק, תעשייה, מלחמה וחקלאות ועל העמודים ציורים אלגוריות לימים והנהרות של צרפת.
יצירת מופת של דאלו
נמשיך בסיורנו ונגיע ליצירות מופת של שני אמנים דגולים:
- אולם קזימיר פרייה– תבליט ברונזה שנוצר לחגיגת מאה שנה למהפכה הצרפתית מאת ז'ול דאלו. התבליט מתאר את האסיפה הלאומית הראשונה ב-23 יוני 1789.
- סלון פוג'ול- נמצא סימטרי לסלון דלקרואה, סלון זה עוצב בסגנון אשליה אופטית ע"י אבל דה פוג'ול. בימי ישיבות, סלון זה כמו הצמודים אליו שסובבים את מושב האספה שמורים לצירים ולחברי הממשלה.
אולם הפרלמנט הצרפתי
כמובן שלבו של ארמון בורבון כיום הוא מושבו של הפרלמנט הצרפתי סמל החוק והצדק.
לשכת הצירים The hemicycle
שולחן נשיא האספה הוא בעיצובו של ז'אק-לואי דוד, בחזית שולחנו ארבע דמויות זהות סמלים של שוויון רפובליקני. כיסא הנשיא מאת דוד עוצב עבור לוסיאן בונפרטה אחיו של הקיסר. מתחתיו נמצא מרפסת הדובר עם תבליטי שיש לבן שמייצגים שני אלגוריות מאת פרדריק למוט. משמאל 'היסטוריה כותבת את המילה רפובליקה'. מימין 'תהילה נושפת בחצוצרה' וביניהם כן עם דמותו של יאנוס (מסמל כבוד לעבר וביטחון בעתיד) ומעל פסל הרפובליקה. משני צדי הכן מוטות מעוטרים בתרנגול הגאלי, סמל לעירנות.
מעל תבליט שיש לבן "צרפת מפיצה את השפעתה על המדעים, האמנויות, המסחר והחקלאות" מאת ז'אן-בטיסט-לואי רומן. צרפת, יושבת במרכז ומשני הצדדים שתי אלות לוחמות. שרביט צדק בידה האחת ובשנייה זר דפנה אותו היא מושיטה לאל המסחר. בצד שמאל, אנו מזהים את האלגוריות של מדע, תעשייה, אסטרונומיה וחקלאות, בעוד שבצד ימין, מוזיקה, צדק, קומדיה, שירה, פיסול וציור.
בקיר שני נישות עם פסלים של פראדט המייצג את החירות והסדר הציבורי.
ביניהם, שטיח קיר מבית גובלן שנעשה בשנים 1683-1688 עשוי חוטי צמר, משי וזהב. "בית הספר של אתונה" מייצג את הפילוסופים והחוקרים העיקריים של העת העתיקה, שנאספו באסיפה בסביבה של מקדש יווני. במרכז הקומפוזיציה, באצבע מורמת, מצויר אפלטון בדמותו של ליאונרדו דה וינצ'י, לצד אריסטו, שמפנה את ידו לכיוון האדמה. בחזית משמאל, פיתגורס כותב בספר לידו ארכימדס שמציג את העיקרון שלו, ואילו הרקליטוס, במסווה של מיכלאנג'לו, נשען על גוש אבן. באמצע יושב בגלימה כחולה דיוגנס. אך שימו לב לדמות הכי ימנית בשורה הראשונה שראשה כמו מביט ישירות אלינו. זהו הצייר רפאל שלפי הפרסקו שלו(נמצא בוותיקן) משנת 1511 נעשה הגובלן. גודלו של השטיח הוא 15 מטרים אורך על 9 מטרים רוחב.
לבסוף בראש האולם ניצבים ארבעה פסלים בראש עמודי הקשת. משמאל לימין: צחות לשון, זהירות, צדק וחוזק.
אי אפשר בלי ספרייה
לפני סיום הסיור עוד כמה פנינים:
- חדר ישיבות
חדר הישיבות היה בעבר חדר אוכל של נסיך קונדה. כיום נמצא שם רהיט שנקרא "הפסנתר" המכיל תאי דואר לנציגי הפרלמנט. בתקרה גג זכוכית ומסביב ציורים מאת פרנסואה-ז'וזף היים. אנו רואים גם שני ציורים גדולים: ציור של ארי שפר נקרא 'המסירות הפטריוטית של שישה בורגנים של קאלה. ממול ציור של פרנסואה אנדרה וינסנט 'הנשיא מולה נתפס על ידי הפלגים בזמן הפרונד'.(מתיו מולה היה נשיא הפרלמנט הראשון של פריז).
- סלון מריאן הוא סלון קטן שבו מוצגים עשרה פסלי מריאן שונים בסגנונות שונים.
- הספרייה- הספרייה נחנכה לראשונה כבר במרץ 1796 אך הספרייה הנוכחית נבנתה משנת 1833 ועד 1835 ע"י הארכיטקט ז'ול דה ז'ולי על שטח חצר ארמון בורבון. אורך הספרייה המרשימה 42 מטרים 10 מטר רוחב ו-15 מטר גובה. הקירות מכוסים במדפי עץ אלון הולנדי בהיר המכילים 700,000 כרכים ועבודות נדירות רבות. לספרייה בסגנון המרחצאות הרומיים העתיקים, עמודים התומכים בחמש כיפות. אוסף הספרים שלה כלל במקור פריטים שהוחרמו מאריסטוקרטים במהלך המהפכה הצרפתית. בין היתר פריט ייחודי שנמצא שם הוא פרוטוקול משפטה של ז'אן ד'ארק. הצייר המפורסם אז'ן דלקרואה יעצב את התקרה משנת 1838 עד 1847. לכל כיפה נושא שונה שמחולק לארבעה ציורים ובנוסף אליהם שני חצאי כיפות בקצוות. נושאי הכיפות הם מדעים, פילוסופיה, חקיקה, תיאולוגיה ושירה . שתי חצאי הכיפות מייצגות ברבריות וציוויליזציה או מלחמה ושלום: במלחמה נראה את הציור "אטילה רומס את איטליה ואת האמנויות" בשלום נראה את הציור "אורפאוס מגיע ליוונים הפרועים ללמדם את אומנות השלום" משנת 1843. ולמי ששואל למה לוקח 10 שנים לצייר זה כי דלקרואה נאלץ לפרק את הפיגומים בין כל מושב פרלמנטרי. הספרייה סגורה לשיפוצים עד שנת 2025.
אני מקווה שנהניתם מהביקור במקום מיוחד זה כמוני. ומי שרוצה לנסות את מזלו לזכות בביקור אני מצרף קישור ביקור באספה הלאומית.
